לקטלוג פינות אוכל בגלריית וסטו >

פינת אוכל, שמהווה מעין מעבר קונספטואלי ולוגיסטי בין המטבח לסלון, הייתה פעם האחראית הבלעדית על כל מפגש משפחתי, בין אם התקיים במסגרת שגרתית של ארוחת ערב משותפת ובין אם נערך לשם סעודת חג, יום הולדת או אירוע קטן אחר.

מעבר לארוחות משפחתיות, הפינה החביבה הזאת יכולה לשמש את ילדינו להכנת שיעורי הבית, ואותנו, המבוגרים – לקריאת עיתון, פתירת תשבצים, שיחות בוקר שקטות עם קפה ועוגה. אולם, בשנים אחרונות, נדמה כי התפקיד של פינת האוכל משתנה. אצל רבים מאתנו הארוחות המשותפות עברו לשולחן הקפה שבסלון או לשולחן אי שמטבח. פינת האוכל עדיין משמשת אותנו לארוחות החג ההמוניות, אך האם היא עדיין רלוונטית בתור המרכז הבית, החמים ומגבש, שאמור להפגיש בין כל בני המשפחה?

פינות האוכל בעבר

את השינוי בתפקידה של פינת האוכל ניתן להבין אם מתעמקים בעברה. כיצד השתמשו במרחב המיועד לארוחות משפחתיות במהלך ההיסטוריה ואיזה קונספט הוא ייצג בזמנים שעברו? ובכן, הנה פרט טריוויה מעניין: במשך מאות שנים, חדר האוכל היה נחשב לנחלת העשירים בלבד.

חדר האוכל, בגרסתו הראשונה, הומצא כנראה על ידי יוונים קדמונים. המרחב, שנקרא אנדרו, היה מיועד לגברים בלבד ושימש כמקום בו מגישים אוכל ושתיה. כאן היה נהוג לעורך אירועים חברתיים ותרבותיים עם הוגי דעת ופילוסופים, וכאן התקיימו לעיתים מופעים של אמנים. את הגברים, בעודם סועדים באנדרו, שירתו עבדים או נשות הבית. על כך, זוהי דוגמה לדפוסים חברתיים מוקדמים אשר שלטו בטקסי האירוח, כמו גם בשלל תחומים אחרים של פעילות אנושית.

וכל בקונספט שאנו מכירים היום, נולד באנגליה ויקטוריאנית במאה ה-18. בניגוד לפינת האוכל המודרנית, חדר האוכל האנגלי היה מתוחם בתך מרחב סגור בעל עיצוב מפואר וגרנדיוזי. לא רק השולחן עצמו היה מרהיב, אלא גם כל מה שהיה מונח עליו וסביבו: בבתים של עשירי אירופה הקפידו על כיסאות מעוצבים, מפות שולחן מבדים אקזוטיים עם רקמות יפיפיות, סטים יוקרתיים בעבודת יד של סכום, צלחות וכוסות, רבים מהם הציגו רמה של יצירות אמנות חד פעמיות. לצד השולחן הונחו מזכרות ממסעות בארצות אקזוטיים, פרסים וחפצי נוי נוספים. בכל בית היו מספר סטים של כלי הגשה – ליום יום, לאירועים מיוחדים ולחגים מסוימים. כל סט כלל מספר עצום של כלים, כאשר כל פריט היה מיועד למאכל ספציפי.

הטרנד של חדרי אוכל מפוארים נשמר באדיקות לאורך מאות שנים, עד לתקופה המודרנית. ההיעלמות של חדרי אוכל והחלפתם בפינות אוכל מודרניות חלו בשל סיבות רבות, אחת מהן היא מהפך במעמד האישה. בעידן הקלאסי, יצירת סביבה ביתית אסתטית וייצוגית נחשבה לאחד מתפקידיה המרכזיים של אשת בית. חדר אוכל סימל את כישוריה בתור המארחת, הבשלנית ועקרת הבית ולכן היה צריך להיות מוקפד, מאורגן להפליא, מושלם. אולם, בשנות העשרים של המאה הקודמת, כאשר החלה הטכנולוגיה המודרנית להיכנס למטבחים, כל המסורות הקולינאריות של התקופה הקלאסית הלכו והשתנתו.

מחדר אוכל לפינת אוכל

המכשירים – ממקררים שהחליפו קופסאות הקרח ועד לתנורים המודרניים – שינו את אופן בו אנשים נוהגים לבשל את ארוחותיהם. נשות הבית ממשפחות עשירות כבר לא הזדקקו לצוות משרתים שלם כדי לערוך ארוחה משפחתית. באמצע המאה העשרים, מיד עם תחילתו של העידן התעשייתי, החל חדר האוכל לאבד מחשיבותו ודווקא המטבח מותג מחדש – בתור מקום מסוגנן ואופנתי, המוקף בשלל טכנולוגיה מודרנית, בו לא רק מבשלים אלא גם מארחים חברים לקוקטייל וארוחה קלה.

עם הזמן, עם הפכתם של מכשירי המטבח לפופולאריים ונגישים יותר, גם בבתים של משפחות ממעמד הביניים התפנה מקום ייעודי לבישול ואירוח. הטרנדים האדריכליים הותאמו לצרכים של המעמד הביניים החדש. בדירות החדשות לא היו חדרי אוכל ייעודיים אך המטבחים היו גדולים מספיק כדי שיהיה אפשר להכניס לתוכם שולחן אוכל משפחתי.

הבתים של סוף מאה ה-20 כבר כללו חלל נפרד שמיועד לשולחן האוכל. זהו המרחב שממשיך את אזור המטבח מייצר פינה שמתאימה להעמדה של שולחן. פינות האוכל המודרניות וורסטיליות במיוחד. בדירות קטנות השולחן בפינת אוכל בנוי עם תוספת הרחבה אשר מאפשר להגדיל אותו כאשר מגיעים האורחים.